קְ לִ י פּ וֹ ת


היצירה: דבורה אזולאי "אישה ונוף", אקריליק על קנווס 70/90 

תודה גדולה לדבורה על שהסכימה לקשר בין היצירות שלנו.

.

כְּשֶׁהַזְּמַן מְסַמֵּן אֶת שְׁבִילִי הַמִּתְקַצֵּר

 אֲנִי מַשִּׁילָה אַט אַט מִנִּשְׁמָתִי

אֶת קְּלִפּוֹת הַבַּרְזֶל שֶׁחֲנָקוּהָ  

 

קְלִפַּת בּוּרוּתִי וְתִסְכּוּלַי הַדּוֹמְעִים

הַבּוּשָׁה, הַחַיְשָׁנוּת הָרוֹעֶמֶת

וְכָבְדָּם שֶׁל עֲווֹנוֹתַי הַמָּרִים  

 

וּכְשֶׁאֶעֱמֹד חַשׂוּפָה בְּחֲצוֹת חַיַּי

אֶתְעַטֵּף בְּמִלּוֹתַי וּבִצְלִילֵי נִגּוּנַי בִּלְבַד

צֵידָה לַדֶּרֶךְ בָּעוֹלָם שֶׁמֵּעֵבֶר

 

31.01.09

כל הזכויות שמורות © ל- ilana.pa

תודה מיוחדת ל- נוֹיָה אָלוֹן , שקריאה בבלוג שלה הזכירה לי
דברים שכתבתי מזמן.

מודעות פרסומת

  1. את בטח זוכרת מהפעם הקודמת, שזה מזכיר לי את השיר שלי, בצל, "קולפת ובוכה. קולפת ובוכה…"
    אני עדין קולפת אבל כבר לא בוכה…
    ומחר חמש שנים לדובי…

    • ג'וד יקרה לי, ודאי שאני זוכרת.
      בשבוע שעבר, השיר עימו סיימנו את החזרה היה "עד סוף הקיץ"… ושתדעי לך,
      שרתי וחשבתי עליך ועל דובי שלך ועל כך שכבר כמה שנים אין עוד משמעות סוף הקיץ, שכן בגן עדן תמיד שורר אביב והסיגלון פורח…

      ** ואחרי "נבירה" בבלוג שלך מצאתי להפתעתי רשומה שנעלמה מעיני… ובה ראיתיו..
      וכל שאר הדברים שרציתי לכתוב נפוצו לכל רוח בגלל הדמעות…

      אוהבת 3>

  2. העולם בנוי מקליפות קליפות, חלקן חוזר חלקן נעלם.
    הצלילים הם הדבר הכי חשוב שיש, הם לעולם לא נעלמים.
    חג שמח

    • אתי אהובה … כמה נכונים מילותייך.
      אחרי הכל נשאר הקול בכל צורותיו וגווניו
      יהיו לילדי חומרים להאזין ואם ירצו, לעיין בם
      תודה שהגעת }{
      אוהבת !!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s