פסח – קץ הילדות


אבא Karl

פסח הוא תקופה של קץ התום עבורי. נכון, יודעת כי זהו זמן של התחלות חדשות, של פריחה ולבלוב, שהרי האביב הגיע ושכרון ריחותיו נישא באויר, אך עבורי פסח הוא גם זכרון של הפעם הראשונה, בה ישבתי אל שולחן ליל הסדר עם אמי, אחותי ובן זוגה, יומיים בלבד לאחר שאבא נטמן במקום מנוחתו האחרונה.

זאת היתה הפעם הראשונה שלא המשכנו לקרוא בהגדה לאחר הארוחה.  ארוחת ליל הסדר נערכה במצוות הרבנית, שהייתה ידידתם של הוריי. "כך נהוג ועליכן לקיים את המצווה", אמרה הרבנית וזאת עשינו.

אמת, מאז היו בחיי לילות פסח יפים ומרגשים בחברת משפחתי, עם אמי חמי, עליהם השלום ותבדל לחיים ארוכים, חמותי, אך ליל הסדר ההוא, בשנת 1973 מסמל עבורי את תום ילדותי, זו שהייתה מוגנת ומגוננת. הייתי כל כך צעירה שלא הבנתי עד כמה אתגעגע אל אבא. עד כמה אכעס, לא עליו, חלילה, אלא על עצמי, שלא הספקתי לשאול אותו את כל השאלות שבוערות בי היום ואין מי שיענה עליהן.

שאלות רבות כל כך של בת דור שני לניצולי השואה לא שאלתי, כי בתמימות של ילדה בת 15 חשבתי שאבא יחיה לנצח, גם אם, מצד שני, בשנותיו האחרונות לא הייתי נרדמת בלילות בטרם שמעתי את נשימתו הרגועה, כשנרדם במיטתו.

.

שורותיי הבאות נכתבו לזכר אבי, ב- 08.04.2006

שְׁאֵלוֹת כּוֹאֲבוֹת

תְּמוּנַת פָּנֶיךָ מִטַּשְׁטֶשֶׁת,

נָמוֹגָה לְאִטָּהּ בְּמִסְדְּרוֹן הַשִּׁכְחָה.

צְלִיל קוֹלְךָ חָסֵר בְּתוֹכִי מִנִּי אָז,

עֵת הֵנֵצּוּ נִצָּנִים רִאשׁוֹנִים בַּגִּבְעָה,

וּבֹשֶׂם הַשְּׁקֵדִיָּה עָמַד בָּאֲוִיר.

.

אוֹתָם יָמִים רְחוֹקִים חַסְרֵי יֶדַע

שֶׁל חֲמָמָה לוֹטֶפֶת טוֹבְעָנִית,

קֹדֶם הֱיוֹתִי כְּפִי שֶׁהִנְנִי,

בְּטֶרֶם בִּקַּשְׁתִּי תְּשׁוּבוֹת

לִשְׁאֵלוֹת כּוֹאֲבוֹת.

.

שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה שְׁנוֹתַי צִמַּחְתִּי,

וּסְבִיבִי נִתְעַרְפְּלוּ לְלֹא נְגִיעָה:

דִּמְעוֹתֶיךָ שֶׁלֹּא נִרְאוּ;

מִלּוֹתֶיךָ שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ;

סִפּוּרֶיךָ שֶׁלֹּא סֻפְּרוּ;

יִסּוּרֵי-חַיֵּיךָ נִשְׁמְרוּ בְּמַעֲמַקֵּיךָ,

הִשְׁתַּתְּקוּ וְלֹא נִפְרְצוּ.

עַד לְקֵץ הַיָּמִים נִטְמְנוּ בְּאַדְמַת יְגוֹנָן.

.

וַאֲנִי הִרְחַקְתִּי בְּמִסְדְּרוֹן הַשִּׁכְחָה;

עֲדַיִן מְבַקֶּשֶׁת לָדַעַת

תְּשׁוּבוֹת לִשְׁאֵלוֹת כּוֹאֲבוֹת.

וְאַתָּה אֵינְךָ.

.

כל הזכויות שמורות ל- ilana.pa  ©

יום מותו: י"א ניסן התשל"ג