רשומה ראשונה – וְלֹא חָלַמְתִּי עוֹד


וְלֹא חָלַמְתִּי עוֹד

.
דְּמָמָה וַעֲדַיִן חִיַּכְתִּי
דְּמָמָה וַעֲדַיִן חָלַמְתִּי
דִּבַּרְתִּי שָׁעוֹת בְּלֹא קוֹל.

הַיָּמִים שֶׁנָּקְפוּ
מָצְאוּ מָקוֹם נוֹחַ בִּזְרוֹעוֹתַי
לְפִי שָׁעָה, אֲנִי מוֹצֵאת בָּהֶם נִחוּמִים.

וּבִקְצֵה הַדְּמָמָה,
יָדַעְתִּי.

וְלֹא חָלַמְתִּי עוֹד דָּבָר.

.
© כל הזכויות שמורות ל- ilana.pa

מודעות פרסומת

  1. איזה יופי
    את מזכירה לי בסגנון כתיבתך את רננה. אני ממליץ לך בחום לקרא משיריה….
    תמשיכי ותעלי מעלה מעלה בשירתך הענוגה.

  2. תודה שצ 🙂 שמחה שהגעת עד אלי ועוד יותר, לקרוא את המשוב שלך. אני באמת מקווה שזו פתיחה לבאות.
    .
    רובינקא… איש יקר לי ! למזלי הטוב, כל המגיבים כאן עד לרגע זה, כבר גילו את החיבור שבין שתי הזהויות שלי. אני שמחה שפרצתי את הגבולות של עצמי. זה לקח שש שנים.. אני יודעת בביטחון גמור, שגם אתה שמח.
    .
    גילוש, מאד כייף לי, שהגעת לכאן וקראת. תודה על הברכות. אני אשתדל להכניס תכנים גם לכאן. אוהבת את ה"שקט" של האתר הזה לעומת אתרים חברתיים אחרים.
    .
    חמי… wow !! אני שמחה שכתבת כאן. גרמת לי נחת גדולה. אתה זוכר את העיתון/חוברת שהוציא בי"הס שלנו?? לפני זמן מה מצאתי אותה וגיליתי בין הדפים סיפור שכתבתי בכתה ו' אודות הכלב שלי שנעלם . היה לי מוזר ומרגש לקרוא אותו, אולי בגלל שהכלב חי בדמיוני בלבד [כי כמובן שהורי לא הרשו לי לגדל כלב] ואולי בגלל שימי ביה"ס לא זכורים לי לטובה, והנה מצאתי משהו שיטה במעט את כף החובה אל הצד השני…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s